כל מי שקרא את המאמר הקודם שלי על חמשת החושים, ודאי הבין עד כמה כמטפלת וכשאשה המגדירה את עצמה אוהבת אתגרים ושימוש בכל החושים, אני מעריכה את החשיבות של השימוש בכל החושים והודו היא המדינה המושלמת להראות כיצד ניתן לחיות באיזון עם חמשת החושים.

תמיד שאלו אותי אם הייתי בהודו, וכשאמרתי שלא – הופתעו ואמרו כמה שזה מתאים לי. אחרי שנים רבות שאני מטיילת בעולם, הגיע הזמן גם לבקר בהודו.

הודו היא תת יבשת המחוברת עד מאוד לצד החושי ומערבת את כל החושים באופן ייחודי. בשונה ממדינות המערב, הודו היא מדינה דתית -רוחנית ברובה, המעריכה פחות את החומריות ויותר את העומק שבנסתר, בעיקר אזורים הכפריים ופחות בערים הגדולות.

בעקבות הטיול בהודו למדתי רבות על סגנון חייהם של ההודים ועל האיזון העדין של החיים, השילוב של רוח וחומר. האוכלוסייה ההודית גדולה ומכילה בתוכה עניים רבים, לכן הפשטות היא חלק גדול מההתנהלות היומיומית ומסגנון החיים ההודי. ישנן השפעות מערביות אך עדיין המסורת המקורית והאותנטית קיימת והיא מדהימה ביופייה.

פסטיבל הולי בהודו, בכל חודש מרץ


מבחינת חוש הראייה
, הודו מלאה בנופים מרהיבים השונים ביופיים – מדבר, מקדשים, הרים, ערים, אגמים, חופים ועוד. המוטיב החוזר בהודו הוא הצבע – מטקסים דתיים שונים בהם ההודים משתמשים באבקות צבעוניות בצבעים בוהקים ומרהיבים וברגעי שמחה וחגיגות, הם משתוללים עם הצבעים כמו ילדים קטנים שמבינים את החשיבות של שחרור ללא עכבות.

ישנם בדים בצורות וסגנונות שונים ובצבעים אינסופיים הנותנים לכל אישה הודית מסורתית להרגיש כמו מלכה. אפילו לנשים מעוטות היכולות השייכות לקאסטות (המעמדות) הנמוכות תמיד ילבשו בדים צבעוניים ככל האפשר, גם אם הבד זול ומאיכות נמוכה.

אוכל הודי


האוכל ההודי
מכיל תבלינים רבים הנותנים למאכלים צבע מיוחד בעל נוכחות. המאכלים ההודים ידועים בכל העולם כמגרים את החושים בעיקר, את חוש הטעם.

ההודים משתמשים במספר צמחי תבלין דומיננטים כדוגמת ג’ינג’ר, אניס, קינמון, כמון, זרעי כוסברה, כורכום ועוד תערובות תבלינים אשר ברובם בעלי טבע מחמם, חריף ומזרים דם.

קשה לאכול אוכל הודי ולהישאר אדישים. זהו אוכל מלא בטעמים מיוחדים המשלבים מתיקות עם חריפות, תבלינים המשאירים ארומה מיוחדת.

העובדה שההודים אוכלים את הטאלי שלהם בידיים – מנה מסורתית הכוללת מספר תבשילים של קטניות וירקות בתוספת לחם הודי – מראה את החיבור שלהם לפשטות ולטבע ולהבנה של הצורך להשתמש באכילה בחוש הטעם, הריח, הראייה וגם המישוש.

ריח קטורת


חוש הריח
גם הוא חוש מאוד מפותח אצל ההודים, ישנם ריחות בכל הטקסים הדתיים שלהם ובמקדשים הקטורת היא נפוצה ומוכרת בכל הודו ככלי לטיהור ולאוירה טובה.

תחום הארומתרפיה והשמנים האתריים מפותח מאוד בהודו, וישנם שמנים אתריים רבים בעלי יכולת ריפוי, הרגעה והשריית שקט מחשבתי המתאים בזמן טיפול ומדיטציה. דוגמה לשמן כזה הוא שמן ארומטי לבונה, שמגיע משרף הלבונה: FRANKINCENSE

זהו שמן אתרי עם תכונות רפואיות רבות כמו מחזק ומרגיע את מערכת העצבים, נוגד דלקת, מסייע לנשימה עמוקה ועוזר לתהליכי הרפיה. השמן מתאים לנדודי שינה, סטרס מתמשך, אי שקט ומסייע לתהליכי מודעות עצמית.

חוש הריח פעיל בהודו בכל מקום שאליו הולכים, לעיתים גם בריחות פחות נעימים, בשל פרות המסתובבות חופשי בכל מקום וגם בעקבות העומס של האנשים שקיים במקומות צפופים כמו אוטובוסים ,תחנות רכבת וכדומה. כל מי שמטייל בהודו מוצא את עצמו עם הזמן מתרגל לריחות ולטעמים העזים, שלהודים נראים כברורים מאליהם.


חוש המישוש
לא נשאר מקופח. בהודו ישנם אמנים רבים, מאמנות פשוטה כמו נשים, שעובדות למחיתן בקליעת צמות, הכנת צמידים ושרשראות מחוטים צבעוניים, קעקועי חינה מצויירים ועד פסלים מרהיבים עבודת יד, ציורים, מנדלות יפהפיות ועוד. ישנם גם מטפלים רבים אשר מטפלים במגע כמו עיסוי שמנים איורוודי ועוד.

יצירה נמצאת בהודו בכל תחום בחייהם של ההודים: ביגוד, קישוטים, אוכל, מבנים, מקדשים וכל חומר שקיים בטבע וניתן ליעל אותו לטובת שימוש יומיומי.

מוזיקה הודית


המוזיקה ההודית
ידועה בכל העולם כאותנטית ומיוחדת. בימינו ישנם סגנונות רבים ועכשוויים למוזיקה ההודית, אך עדיין הם מושתתים על בסיס המוזיקה ההודית המקורית. בשירים ההודים ישנם זמרים בעלי קולות צלולים ועוצרי נשימה, רבים מהם מפורסמים בעקבות סרטים בהם שרים את פסקול הסרט.

המנגינה ההודית פעמים רבות מרגיעה ומתאימה לתהליכי מדיטציה וטיפולים אנרגטיים כמו הילינג ורייקי. ההודים יוצרים יש מאיין, גם בעוני רב ניתן למצוא אצלם עושר גדול שכנראה מתחיל כמו כל דבר מבפנים.