אם תמיד יש לך את התחושה שאת צריכה עוד ללמוד, עוד לשפר במראה או באופי, עוד לקנות, עוד לשפץ – אולי שווה לבדוק את התחושה הזו, שאת לא מספיק טובה כמו שאת.
אם יש לך תחושה של כיווץ פנימי בכל פעם שמישהו יוצא לאור עם יצירה או ביטוי פנימי שלו, כנראה שזה שיקוף שאצלך משהו מרגיש לא מספיק.
אפשר להתבונן ולרפא; לא חייבים להמשיך לרוץ ולמלא את החור.
הרבה אנשים מסתובבים בעולם עם התחושה שהם לא מספיקים, מעין תווית שהם קיבלו ב"מתנה", בילדות או בגיל יותר מבוגר, שעד היום ממשיכה ללוות אותם.
התווית הזו לפעמים ניתנת לנו במסווה של ביקורת בונה, או רצון שנצטיין ונהיה טובים יותר. מעין זריקת מוטיבציה שמיועדת להראות לנו שאפשר יותר, שיש לנו פוטנציאל עצום ועוד יש לאן להתקדם ולאן לשאוף.
אצל חלק מהאנשים, התחושה הזאת שהם לא מספיק באמת עוזרת להתקדם ואפילו מביאה לתוצאות. תמיד יש שם את התווית של ה"לא מספיק", וכל הישג גורם לנו להתעשת ולהבין שצריך עוד ועוד ולהמשיך להתקדם.
הבעייתיות בכך מגיעה ממספר כיוונים:
- אנשים רגישים חווים את ה"ביקורת הבונה" פעמים רבות כהורסת, מורידה ופחות מעצימה. אנשים עם רגישות גבוהה חיים גם ככה עם ביקורת עצמית גבוהה, פשוט משום שיש להם נטייה לראות בזכוכית מגדלת כל חוסר או משהו שהוא לא נכון מבחינתם.
- גם כאשר התחושה של "אני לא מספיק" עוזרת להתקדם, עדיין ההתקדמות היא ממקום מאוד מאתגר. אין שום שקט וניצחון ממשי במקום שבו אנחנו מתקדמים רק כי התחושה היא שאנחנו לא מספיק. במקום ליהנות מהפירות וההצלחה, יש הסתכלות על התווית שהודבקה לנו, שאנחנו לא מספיק או מה שאנחנו עושים לא מספיק ואז ההצלחה לא מגיעה ממקום שלם.
הרצון הכי נכון ומדויק הוא להתקדם כי אני פועלת ממקום שבו קודם כל אני מרגישה שלמה עם עצמי ועם הפעולות וההחלטות שלי. ברגע שאני פועלת ממקום כזה, כל צעד לעבר הגשמת המטרות והחלומות שלי הוא ניצחון.
אין צורך להראות לעולם שאני כן מספיקה ולהוכיח זאת לאחרים, אלא ליהנות מתחושת הסיפוק וחדוות העשייה. סיפוק, ההיפך מ"לא מספיקה".
אם התחושה שאני לא מספיקה מקדמת אותי, תוקעת אותי או גם וגם – אני עדיין ארצה לשנות את האמונה הזו ולהוריד את התווית הזו מעליי. הכי נכון עבורי להתקדם ממקום שלם ומסופק.
איך עושים את זה?
- קודם כל להבין שהנטייה הזו, ההרגל הזה שיש עליי את התווית של ה"לא מספיקה", הוא בסך הכול הרגל, ויכול להיות שזה מרגיש שהוא כבר ממש חלק ממני, אבל זה לא כך. חשוב להיות מודעים לכך שלפעמים זה כמו התמכרות, כאשר אנו שוב חושבים במונחים של "לא מספיק". המודעות הזו עוזרת לנו לעצור בכל פעם שזה חוזר, ולהגיד "רגע, מאיפה זה מגיע? כנראה מהמקום של הלא מספיק, אז זה לא אמיתי וזה בטוח לא מי שאני באמת או מה שאני צריך להתייחס אליו." למשל, אם רציתי לרדת במשקל וירדתי מעט, עדיין עשיתי שינוי חיובי ומשמעותי באורח חיים שלי לעבר הבריאות שלי. זה בדיוק הזמן להעצים את עצמי, לטפוח על השכם ובעצם לחבק על החיובי ולא לברוח ל"לא מספיקה". אם אנחנו חוזרים וממשיכים להסתכל על חצי הכוס הריקה, על מה שאין, זה בעצם אומר לתת-מודע שלנו: הוא עדיין מרגיש שהוא "לא מספיק", אז נמשיך לתת לו את התחושה הזו.
- אנחנו רוצים לתת לעצמנו את התחושה שכל עשייה שלנו היא מבורכת. דרך התנגדות ובניית שריר פנימי של חיזוק עצמי – פנימי, שזה ההפך מתחושת ה"לא מספיקה", אנחנו משדרים לתת-מודע שאנחנו מספיק טובים, וכשזה מהדהד אנו מקבלים סוג של תגובה חוזרת מאיתנו ליקום.
- להבין שכמו שאני נתתי לאחרים להשפיע עליי ולהרגיש ש"אני לא מספיקה", באותה צורה יש לי את הכוח והיכולת להתנגד לזה ולהוסיף סימן שאלה בסוף המשפט. "אני לא מספיקה?" – זה כבר לא מובן מאליו שאני לא מספיק. לאט לאט, אפשר להשתחרר מהתווית הכל כך עיקשת והנדבקת הזו.
- אחד הדברים שמקשים עלינו לשחרר את התווית, היא ההשוואה לאחרים. ברגע שאני משווה את עצמי לאחר, תמיד בתחום כלשהו אני ארגיש ש"אני לא מספיק". כמו מעגל קסמים שלילי, אני שוב מחזירה לחיי את התווית ולא מצליחה להיפטר ממנה. גם אם אני עובדת על השריר, מגיעה הנטייה להשוות והורסת לי את הכול.
- חשוב לנו להבין שלהסתכל החוצה, על אחרים, זו מלכודת – כי בכל מקרה נפסיד. המשחק נועד לכישלון מראש. משום שאין לנו יכולת-על לראות ולדעת באמת מה עובר על הצד השני, ואנחנו לא יכולים לשפוט אותו לרע או לטוב, כך אין שום משמעות להשוואה והיא לא נכונה או מדויקת. היא רק יוצרת כאב ושוב מחזריה ל"לא מספיק". לכן כל פעם שההשוואה לאחר חוזרת לתודעה, יש להגיד לה: את אשליה ולכן אני בוחר/ת לא להתייחס אלייך. אני יכול/ה רק ללמוד מה אני רוצה ממך, ולא שום דבר מעבר לזה על עצמי או על הערך שלי.
זו אכן עבודה והשתדלות, אבל השכר שלה עצום ומגיע עם התמדה ואמונה.
לעזרה בנטרול אמונות מעכבות וצמיחה בנתיב המדויק לך ביותר, אשמח לעזור ולסייע.
ענת אדלר
050-6794129