ההתייחסות לאדם רגיש היא כמו לילד, בעצם לילד שקיים בכל אחד מאיתנו.
כל ילד מתמודד עם אתגרים ושינויים כמעט בכל רגע נתון.
כשאני רוצה להתקדם למרות הפחד והחרדה מהשינוי אני צריכה קודם כל להבין שיש ילד קטן שמפחד.
הוא בוכה וקורא לאימא, הוא לא רוצה שינוי.
הוא רוצה להישאר במה שמוכר ונוח לו.
אני כאישה מבוגרת, מתפקדת כהורה לילדה הפנימי שלי.
לא מתעלמת מהצרכים שלה ועדיין לא נותנת לה לקבוע ולהחליט מה יהיה.
חשוב שאני אהיה שם שהילדה שלי או הילדה הפנימית שבי בוכה ומפחדת ובעיקר לשלוח לה הרבה אהבה.
עלי להבין אותה, את הרצון שלה להישאר במקום הבטוח והמוכר שלה ולא לרצות להתקדם- גם אם חוסר ההתקדמות הוא לא מקום שנכון עבורה.
אני כהורה לוקחת את ההחלטה האם ומתי להתקדם גם אם הילדה שלי בוכה.
לפעמים אני אחליט שזה לא הזמן, שכדאי לעשות הפסקה ואז לנסות שוב.
לתת מעיין הכנה למה שהולך לקרות, מנסים כל פעם קצת עד שתהיה הפנמה של השינוי ותהליך של התרגלות מתוך ניסיון.
בכל מצב, אני נותנת מענה של חיבוק, הכלה, הבנה והרבה אהבה.
המקום הזה של ההורה דורש ממני להיות סבלנית יותר מהרגיל שלי וללמוד מה זה אומר לתמוך בתהליך.
גם כהורה לילדה קטנה וגם כהורה לילדה הפנימית שבי, התפקיד שאני לוקחת על עצמי כמבוגרת מגיע מהמקום שלי כמישהו שכבר היה שם, עבר דרך, השיג והתנסה.
יש הבנה שהשינוי הוא בלתי נמנע להתקדמות והתפתחות ויצירת חיים ולכן עם החוזקה והשריון שנוצר לי כמבוגרת עם השנים אני יכולה להרים את הילדה שלי/שבי.
היא זקוקה לי, משום שכילדה, אני עבורה המבוגר האחראי שעליו היא סומכת.
כדאי לי לחזק את החיבור ביני לבין הילדה.
הקרבה בנינו מובילה לפתיחות, תחושה שיש לי על מי לסמוך ושהעולם יכול להיות מקום בטוח שאני יכולה להיפתח אליו ואני יודעת שיש מי שישמור עליי.
בהמשך התחושה הזאת ממשיכה לגדול ואיתה ההרגשה של מסוגלות, פתיחות והגשמת יעדים.
הילדה שמקבלת קירבה ולגיטימציה מרגישה ביטחון ומעזה לפרוץ, להעז ולהתקדם כי היא יודעת שמגיע לה.
איך היא יודעת? כי היא קיבלה את הצורך הבסיסי שלה כילדה – חום, אהבה, קבלה ולגיטימציה למי שהיא כיצור חי.
אישה מבוגרת, שגדלה בסביבה פחות תומכת ומכילה והילדה הפנימית שלה עדיין לא מרגישה את כל התחושות הבסיסיות האלו, יכולה בכל שלב ליצור מערכת יחסים עם הילדה ולתקן ולשפר את האמון ואת תחושת הביטחון.
המדהים הוא שאין גיל ותמיד אנחנו גם ילדים.
תמיד הילדה הפנימית שלנו תקבל באהבה כל תשומת לב חיובית, חום, אהבה ותחושת שייכות ולגיטימציה.
אם משהו לא עובד או לא מתקדם בחיינו, שווה לבדוק איפה הילדה הפנימית נפגעה, מרגישה חוסר וללכת וליצור אצלה ריפוי.
אפשר לקחת כמה דקות בכל יום, לעצום עיניים ולהתחיל לשאול את הילדה שאלות.
איך היא מרגישה, מה חסר לה, למה היא זקוקה ועוד שאלות שמעוררות קירבה ואכפתיות .
לאט לאט תיווצר פתיחות והתקשורת תתחיל יותר לזרום.
אפשר ורצוי לשחרר ציפיות מהתוצאה של התהליך ולנסות להגיע נקיים.
לא לצפות מהילדה שתספק לנו איזה סחורה או תפתור את כל בעיותינו.
להיפך, ברגע שאנחנו באים ממקום נקי של נתינה, אז מתרחש הקסם ונוצר השינוי.
לחיבור עם הילדה הפנימית ותמיכה בתהליך, ליצירת שינוי דרך מסע של חיבור פנימי,
אני כאן עבורך ללוות אותך בתהליך המרגש והמיוחד הזה.
שלך ענת