ביקורת עצמית: מתי היא יותר מזיקה ממועילה?

פעמים רבות אנו נופלים למקום של הביקורת העצמית, במיוחד כשניסינו או רצינו משהו והוא לא קורה. ישר אנחנו מפנים את כל החצים כלפי עצמנו, האוטומט פועל ואנחנו פועלים בדרך שהכי פחות תורמת לנו – אנו מאשימים את עצמנו ומבקרים את הפעולות שלנו שהובילו, כביכול, לכישלון. הסיבה שזה כל כך טמון בנו היא מורכבת ונחלקת לכמה סעיפים.

קודם כל זה מה שלימדו אותנו שהיינו קטנים. תמיד הפנו אותנו להסתכל על עצמנו, לחשוב מה לא עשינו בסדר ולעשות חקירה פנימית. הכי קל לחברה גדולה שהחברים בה יתבוננו פנימה וינסו לשפר כל אחד את עצמו. זה חוסך זמן וכאב ראש בפתירת קונפליקטים והאשמות הדדיות. הבעיה העיקרית שזה מוביל לקונפליקטים פנימיים לא פשוטים, לעיתים, ואף יכול לגרום לחוסר אהבה עצמית שנובעת מחזרה על האשמות וביקורת עצמית.

אנשים רגישים מאוד מתמודדים עם הביקורת העצמית בעוצמה וברזולוציות גבוהות יותר, דבר המוביל לתקיעות ולקושי להתקדם בשל פגיעה באמונה וביכולת העצמית. התחושה שבכל מצב בו משהו משתבש אני הראשון לפנות אליו בטענות ואני זה שכנראה חיבל בתוצאה, מובילה להסקת מסקנות לא בהכרח נכונה ועלולה לגרום לקפיאה במקום ולעצירה של הצמיחה.

ביקורת עצמית

יש חשיבות גדולה ללמידה מטעויות או מניסיון עבר. היכולת לעשות את זה עוזרת לנו להתקדם, לצמוח ולהתפתח. על מנת שזה יקרה, הרעיון הוא שאנחנו צריכים להפסיק לבקר את עצמנו ויותר להסתכל על התמונה הרחבה, בלי רגשות אשם או ביקורת עצמית קטלנית. היכולת לנתח מצב כאילו אני מסתכלת עליו מבחוץ, יכולה לקדם אותי בלי השיתוק והתסכול שנובעים מלהאשים את עצמי.

הרבה פעמים כדאי לנו גם לצאת בזום אאוט מתוך עצמנו, ולשאול או להתייעץ עם גורם מקצועי חיצוני או אדם קרוב שאנחנו סומכים על דעתו ועל הפרגון שלו. כשאנחנו מתייעצים עם מישהו, חשוב שזה יהיה מישהו שבעצמו יודע כיצד לנהוג במצבים בהם לא הכול הולך לפי התוכנית. אדם שמעריך את עצמו ואוהב את עצמו לא בגלל תוצאות חיצוניות, אלא מעצם היותו.

סיבה נוספת שגורמת לנו לבקר את עצמנו ואת הפעולות שלנו, היא שזה הכי פשוט עבורנו. אנחנו לרוב לא יודעים מה הסיבה מחוצה לנו שהשפיעה על התוצאה. לפעמים אין לנו תקשורת עם הצד או עם הגורם השני, ולכן הכי נוח לנו להשלים את הפאזל עם המידע שיש לנו על עצמנו.

לרוב אנחנו מעצימים את יכולת ההשפעה שלנו על התוצאות, וכאילו מפחיתים מהערך של הצד השני כחלק פעיל שהוביל גם כן לתוצאות. נסו להשלים את הפאזל לטובתכם ולא לרעתכם. התשובה האמיתית לרוב לא ידועה וגם לא חשובה; מה שכן חשוב הוא לצמוח מהתהליך וזה אפשרי רק בעזרת העצמה ואמונה עצמית, ההפך מביקורת עצמית.

כמו כל שינוי תודעתי, בהתחלה שריר הביקורת מפותח ואנחנו צריכים להתאמן בלתת לו לנוח, ובמקביל לפתח את שריר ההעצמה והאמונה הפנימית שלנו בעצמנו. עם רצון ונחישות אפשר וכדאי להפחית את הביקורת ההרסנית בחיינו, ויותר להכניס לחיינו תודעות שפע, צמיחה, אמונה, סלחנות ולמידה מאתגרים.

לסיום, יש לבני האדם תחושה שאם הם יבקרו את עצמם, הם ילמדו ולא יחזרו על ה״טעות״. כאילו מגיע להם להיענש והביקורת העצמית היא מעין "נו נו נו" שהם עושים לעצמם. היום אנחנו יודעים שדרכי החינוך שהיו נהוגות בעבר, שהייתה להן נטייה להיות יותר קשוחות ואגרסיביות, פחות יעילות. יותר חשוב להעצים כדי להגיע לתוצאות. העונש האמיתי הוא לא הביקורת אלא התוצאות שלה, שמובילות פעמים רבות לעוד תסכול וכאב.

הגיע הזמן להפסיק להכאיב לעצמי כדי להתמודד עם חוסר הצלחה. חוסר ההצלחה מספיק בהחלט כדי להרגיש שמשהו לא עבד, ומכאן רק יש לאן להתקדם ולהסתכל קדימה.

אני מאחלת צמיחה במקום ביקורת והעצמה במקום תקיעות.

לתמיכה והעצמה בתהליך השינוי, פנו אליי ואשמח לעזור.

ענת אדלר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *