הצורך של הילד הרגיש – גם לילד הפנימי שנמצא בתוך כל מבוגר

           

 

ההתייחסות לאדם רגיש היא כמו לילד, בעצם לילד שקיים בכל אחד מאיתנו.

כל ילד מתמודד עם אתגרים ושינויים כמעט בכל רגע נתון.

כשאני רוצה להתקדם למרות הפחד והחרדה מהשינוי אני צריכה קודם כל להבין שיש ילד קטן שמפחד.

הוא בוכה וקורא לאימא, הוא לא רוצה שינוי.

הוא רוצה להישאר במה שמוכר ונוח לו.

אני כאדם מבוגר, מתפקדת כהורה לילד הפנימי שלי.

לא מתעלמת מהצרכים שלו ועדיין לא נותנת לו לקבוע ולהחליט מה יהיה.

חשוב שאני אהיה שם שהילד שלי או הילד הפנימי שבי בוכה ומפחד ובעיקר לשלוח לו הרבה אהבה.

עלי להבין אותו, את הרצון שלו להישאר במקום הבטוח והמוכר שלו ולא לרצות להתקדם- גם אם חוסר ההתקדמות היא לא מקום שנכון עבורו.

אני כהורה לוקחת את ההחלטה האם ומתי להתקדם גם אם הילד שלי בוכה.

 

לפעמים אני אחליט שזה לא הזמן, שכדאי לעשות הפסקה ואז לנסות שוב.

לתת מעיין הכנה למה שהולך לקרות, מנסים כל פעם קצת עד שתהיה הפנמה של השינוי ותהליך של התרגלות מתוך ניסיון.

בכל מצב, אני נותנת מענה של חיבוק, הכלה, הבנה והרבה אהבה.

המקום הזה של ההורה דורש ממני להיות סבלנית יותר מהרגיל שלי וללמוד מה זה אומר לתמוך בתהליך.

גם כהורה לילד קטן וגם כהורה לילד הפנימי שלנו, התפקיד שאני לוקח על עצמי כמבוגר מגיע מהמקום שלי כמישהו שכבר היה שם, עבר דרך, השיג והתנסה.

יש הבנה שהשינוי הוא בלתי נמנע להתקדמות והתפתחות ויצירת חיים ולכן עם החוזקה והשיריון שנוצר לי כמבוגר עם השנים אני יכול להרים את הילד שלי/שבי.

הוא זקוק לי, משום שכילד, אני עבורו המבוגר האחראי שעליו הוא סומך.

 

כדאי לי לחזק את החיבור ביני לבין הילד.

הקרבה בנינו מובילה לפתיחות, תחושה שיש לי על מי לסמוך ושהעולם יכול להיות מקום בטוח שאני יכול להפתח אליו ואני יודע שיש מי שישמור עליי.

בהמשך התחושה הזאת ממשיכה לגדול ואיתה ההרגשה של מסוגלות, פתיחות והגשמת יעדים.

הילד שמקבל קירבה ולגיטימציה מרגיש ביטחון ומעז לפרוץ, להעז ולהתקדם כי הוא יודע שמגיע לו.

איך הוא יודע? כי הוא קיבל את הצורך הבסיסי שלו כילד – חום, אהבה, קבלה ולגיטימציה למי שהוא כיצור חי.

 

אדם מבוגר, שגדל בסביבה פחות תומכת ומכילה והילד הפנימי שלו עדיין לא מרגיש את כל התחושות הבסיסיות האלו, יכול בכל שלב ליצור מערכת יחסים עם הילד ולתקן ולשפר את האמון ואת תחושת הביטחון.

המדהים הוא שאין גיל ותמיד אנחנו גם ילדים.

תמיד הילד הפנימי שלנו יקבל באהבה כל תשומת לב חיובית, חום, אהבה ותחושת שייכות ולגיטימציה.

 

אם משהו לא עובד או לא מתקדם בחיינו, שווה לבדוק איפה הילד הפנימי נפגע, מרגיש חוסר וללכת וליצור אצלו ריפוי.

אפשר לקחת כמה דקות בכל יום, לעצום עיניים ולהתחיל לשאול את הילד שאלות.

איך הוא מרגיש, מה חסר לו, למה הוא זקוק ועוד שאלות שמעוררות קירבה ואכפתיות .

לאט לאט תיווצר פתיחות והתקשורת תתחיל יותר לזרום.

אפשר ורצוי לשחרר ציפיות מהתוצאה של התהליך ולנסות להגיע נקיים.

לא לצפות מהילד שיספק לנו איזה סחורה או יפתור את כל בעיותינו.

להיפך, ברגע שאנחנו באים ממקום נקי של נתינה, אז מתרחש הקסם ונוצר השינוי.

לחיבור עם הילד הפנימי ותמיכה בתהליך,

אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר,

שלך ענת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *